"מוזיקה רוסית" מאת אן-מארי מיטראן בהוצאת סטודיו אפקט-טיב - חלקו בדיוני וחלקו אוטוביוגרפי

ספר חדש: מוזיקה רוסית מאת אן-מארי מיטראן

"הוא שר בשפה לא מוכרת, קולו הרם וקורע הלב נישא אל על וגודש בשמחה את הסלון אפוף הרשמיות".

הספר "מוזיקה רוסית" מאת אן-מארי מיטראן בהוצאת "סטודיו אפקט-טיב", כתוב בחלקו בדיוני ובחלקו אוטוביוגרפי. הוא מבוסס על נישואיה הראשונים ליהודי ששרד את השואה בתור ילד. הם הביאו שני ילדים לעולם והנישואים נמשכו 3 שנים. בשלוש השנים הללו אן-מארי חיה לצד אדם המצוי בטראומה מהמלחמה. היא הרגישה שהיא חווה דרכו את הפחד, הסבל ואלו הדהדו עד עמקי נשמתה. הסלקציה, זעקות השבר של אימהות המופרדות מילדיהן, רעשי הצעדים מעל הראש כשהיה חבוי במרתף, האימה. הוא היה מוציא את כעסיו על האדם היחיד שהרגיש כשותפה לכאבו – היא.

פריס, תחילת שנות השבעים של המאה העשרים. נערה משקיפה מחלון חדרה וחולמת על עתידה. עד כה שפר חלקה של מתילד: פנים יפות, גוף נאה ומעל לכול – שפע חומרי שהעניק לה אביה, איש הבורגנות השמרנית והמוסר הקפדני של צרפת. הימים חולפים ומטילים עליה שעמום, וכדי לברוח ממנו, היא שוכבת עם בן דודה פרנץ. אך הכול עומד להשתנות בקרוב – הנשף לכבוד יום הולדתה השמונה-עשר יפתח בפניה את שערי העולם. סוף עידן הילדות. האושר בהישג יד.

המסיבה הנהדרת באה לקצה עם שחר. מתילד שבה אל ביתה לפנות בוקר… ו… דבר לא השתנה. החגיגה חלפה, נותרה שגרת החיים המקובעת, חסרת התוחלת, בבנייני המגורים היוקרתיים. מתילד חשה שאין טעם בחיים והיא מוותרת עליהם. הנפילה מסחררת: ניסיונות התאבדות, אנורקסיה מוטרפת, בתי חולים רועשים, מרפאות חשוכות, פסיכיאטרים ורופאים חסרי אונים.

אמהּ, דרום אמריקאית נמרצת, מחליטה שנישואים יביאו להחלמתה. אלא שעקב המצב הנואש שבו שקועה מתילד, המחזרים לא מתדפקים על דלתה. בהיעדר מבחר, האם מוצאת לה חתן: אלמן, רוסי, מבוגר ממנה בעשרים שנה, ניצול יחיד של משפחה יהודייה שנשלחה למחנות בזמן הכיבוש הגרמני. האיש חסר פרוטה, אלים, מתרועע עם טיפוסים אפלים, שתיין מועד, ועם זאת, הוא מקסים את מתילד במרץ הרועם שלו. לצלילי הנעימות הסלביות שהוא מיטיב לנגן, היא שרה ורוקדת אתו. היא ניצלה! בין בעלה שאינו מצליח להתאושש מעברו כילד במחבוא בתקופת השואה לבין תפקודה כאם צעירה שמתכוונת לחנך את ילדיה לכבד את אבותיהם, יהודים ילידי רוסיה, החיים שבים למסלולם.

המחברת מציגה בפנינו גלריה של דמויות ודיוקנאות – הן עסיסיים, הן נתעבים – יצירי אמת ופרי דמיון בעת ובעונה אחת. הרומן – אמת? בדיה? – נע בין שני עולמות, שתי דתות, שני היבטים ומצליח לחבר ביניהם בגשרים בלתי צפויים.

מתוך הספר: "האשמה היא שלי, גם אם טרם נולדתי, האשמה היא של כולנו, של הדומים לי, של השכנים שלי, של החברים שלי. ולא אמרנו דבר. ולא עשינו דבר. היינו צריכים לשאת "אותו", את צלב היהודים, את כוכב החרפה, כפי שעשה מלך דנמרק. אסור היה לספור אותם כמו שסופרים חיות, למיין אותם, להסגיר אותם כדי לשדוד אותם ביעילות רבה יותר. צריך היה להתאחד נגד הציות למנהיגים שהשתעבדו לרודנות של פסיכופת מוטרף. אסור היה לתת שיפרידו בינינו, הצרפתים יושבי הערים ותושבי הכפרים היו צריכים לעמוד יחד נגד האויב. הגרמנים לא היו תופסים, הם היו אולי עולים במצעד צבאי בשדרת שאנז-אליזה, אך בכיוון הפוך, לעבר היציאה. חבל שלא היינו מספיק רבים כדי לומר "לא!" כולם היו חייבים לומר "לא". "כל אחד והצרה שלו", כך מצאו צידוק כעבור ארבעים שנה. כך התבטאה האדישות הבלתי-נסלחת של הצרפתים כלפי בני ארצם שפשעם היחיד היה בכך שנשאו תפילות בנוסח שונה משלהם".

אן-מארי מיטראן (71), נשואה לאוליביה מיטראן, אחיינו של פרנסואה מיטראן, נשיא צרפת בעבר והיא גיסתו של פרדריק מיטראן, בעבר – שר התרבות בממשלת צרפת. עד היום חיברה עשרה ספרים, ביניהם סיפור אוטוביוגרפי – "שם שקשה לשאתו" (2009, Albin Michel), שזכו להצלחה רבה בצרפת. היא פעילה ברשת וכותבת בלוג באתר.

בספרה מוזיקה רוסית – בחלקו בדיוני ובחלקו אוטוביוגרפי – היא עונה לשאלה שמוצגת לה לעתים קרובות: "מהי הסיבה להיקשרותך ללא תנאי לתרבות היהודית ולמדינת ישראל?".

בשנת 2010 מונתה לחברת ועד הנאמנים של האוניברסיטה העברית בירושלים.