פינחס קופר
ספר חדש: סלעים במים, מאת: ורדה סמול, בהוצאת סטימצקי
ורדה סמול כותבת את סיפור חייה של אחותה אורנה בלייר, אשר בשל החלטה גורלית אחת חייה נעצרים ומשתנים לבלי הכר. למרות זאת אורנה בוחרת לחיות את החיים במלואם וליצור לעצמה חלומות חדשים.
בספר שזורים שירים מפרי עטה של אורנה אשר כתבה לאורך תקופות חייה. השירה של אורנה היא בבחינת קול חדש, צלול ומעניין על במת השירה הישראלית. זוהי שירה אותנטית ואחרת שנתחברה לאורך שנים רבות ונטועה עמוק בנבכי הנפש ובארון הספרים היהודי.
כריכה רכה, 224 עמ'. מחיר: 94 ש"ח. להשיג בחנויות סטימצקי.
"על החיים ועל המוות" היא מכריזה… וקופצת.
בשל החלטה אחת חייה של אורנה, נערה מלאת חיים ובשיא פריחתה, נעצרים ומשתנים לבלי הכר. אורנה קופצת ממזח למים הרדודים ונפצעת קשה. מאותו רגע עליה לוותר על חלומותיה ולהתמודד עם מציאות קשה. אורנה מחליטה – היא תחיה את החיים בכל מאודה, תרכוש עצמאות ותיצור לעצמה חלומות חדשים. "סלעים במים", מאפשר הצצה אמיתית אל נבכי נפשה של אישה צעירה יוצאת דופן ומעוררת השראה, ולדרך האמיצה בה היא בוחרת לעמוד מול האמת ולהתמודד עם אתגרי המציאות אליה נקלעה. זהו סיפור אמיתי על גדלות הנפש והרוח אל מול אובדן הגוף, על חוסן וכוח רצון, על תשוקה לחיות ואמונה ביכולת להגשים ולממש חלומות חיים כנגד כל הסיכויים.
"סלעים במים" הוא ספר שייגע בלב כל אחד שחווה טלטלה בחייו, יעצור את הנשימה, יעביר צמרמורת, תהייה והשתאות, ובסיומו יחדש את האמונה בעוצמתן של הנפש והאהבה.
ורדה סמול חיה בארה"ב, בעלת דוקטורט בפסיכולוגיה, נשואה ואם לשלושה בנים. כותבת ומפרסמת מאמרים וסיפורים קצרים. שניים מהם פורסמו בספר אנתולוגיה "סיפורים מן המטבח". "סלעים במים" הוא סיפרה הראשון המבוסס על סיפור חייה של אחותה אורנה בלייר.
חרוזים
גַּם כְּאֵבִים גְּדוֹלִים
צְרִיכִים לְהִכָּתֵב
בַּחֲרוּזִים
מְדוּדִים בְּמִשְׁקָל
שָׁוֶה לְכָל נֶפֶשׁ
כּוֹאֶבֶת
לְכָל נֶפֶשׁ פְּרוּמָה
פְּרוּעָה, פְּרוּצָה
פְּרוּשָׁה פְּרוּדָה
פְּרוּקָה וּמְפֹרֶקֶת
פְּרוּפַת כַּפְתּוּרִים
וְנִפְרֶדֶת
מִכָּל
מָה שֶׁהָיָה
מַמָּשׁ
עַד לְרֶגַע זֶה
מַמָּשׁ מוּבָן
מֵאֵלָיו
הֵנֵף
חַנּוּן וְרַחוּם
הֵן הַיָּמִים יַמִּי בִּיכּוּרֵי עֲנָבִים
הַנִיחֵנִי (גַּם אֲנִי) עַל מְקוֹמִי
עֵינֵי מְאִירוֹת כְּשֶׁמֶשׁ
וּפֶאֶרֵי מַחְשְׁבוֹתַי
עָרוּכִים וְּצְרוּפִים
עַל אֲדְנֵי אֱמֶת
ועשתונותיי מְשׁוֹטְטִים
בִּשְׁמֵי שָׁמַיִם.
עַנֵנִי בַּמֶּרְחָב
הרהיבני בְּנַפְשִׁי עֹז
וַעָשֵּׂנִי (גַּם אֲנִי להרף)
כֹּהֶנֶת לְהָנִיף
אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה
יָדִי פְּרוּשׂוֹת נשריי שָׁמַיִם
תְּנֵנִי גַּם אֲנִי
לזמור זְמוֹרָה וְאֶשְׁכּוֹל
לְהָבִיא מִן הָרִמּוֹנִים
וּמִן הַתְּאֵנִים
וְלֶאֱחֹז בְּחַיַּי הַחַיִּים
וּלְמָלֵא (מְעַט) חֲלָלוֹ שֶׁל מָקוֹם
רִפּוּי בָּעִסּוּק
בַּבְּקָרִים הָאֵלּוּ,
זָרְזִיר לַהֲגָנִי
חָרוּץ כְּהֶרְגֵּלוֹ
שָׁב וּמַכְרִיז,
בְּדִיּוּק נִמְרָץ (נִמְרָץ כְּהֶרְגֵּלוֹ)
עַל הַבֹּקֶר
הַרְבֵּה לִפְנֵי שֶׁהוּא קוֹרֶה,
הַרְבֵּה לִפְנֵי שֶׁאֲנִי מוּכָן.
אֲנִי מְקַנֵּא
בִּידִיעָתוֹ הַבְּרוּרָה,
עַל הַבֹּקֶר וְעַל תַּפְקִידוֹ.
אֲנִי מְקַנֵּא
בְּקוֹלוֹ הַבָּרוּר.
בַּבְּקָרִים הָאֵלּוּ
יֵשׁ לִי יוֹתֵר פְּנַאי (יוֹתֵר מִידֵי פְּנַאי)
וְעָלַי לְמַהֵר וְלִמְצֹא
הֶכְרֵחַ מִיָּדִי
לְהַעֲסִיק בּוֹ אֶת הַדַּעַת
וּלְמָסֵךְ אֶת הַמַּבָּט
מֵהִתְבּוֹנְנוּת לְתוֹךְ עָמְקָּה
שֶׁל אִי-הֲנָחַת
לִפְנֵי שֶׁאֶצְטָרֵךְ לְהָשִׁיב
אֶל הַלֵּב
וְאֶל הַדַּעַת הַשּׁוֹאֶלֶת
תְּשׁוּבוֹת מַנִּיחוֹת
בַּבְּקָרִים הָאֵלּוּ,
אֲנִי קָם,
בָּאַחַת.
שׁוֹטֵף אֶת הַפָּנִים
מוּל הַמְרָאָה,
מְחַיֵּךְ אֶת הַשִּׁנַּיִם
וְיוֹצֵא אֶל הָרְחוֹב